בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הורה לעובדי הרכבת הקלה לשוב לעבודתם לאלתר וללא דיחוי עד לקבלת החלטה אחרת, וזאת על-פי לוח הזמנים החדש המגדיל את תדירות הרכבות. השופטת
שרה שדיאור קבעה דיון לשעה 12:00. הדיון נקבע לאלתר כך שלא ייגרם נזק לחרות השביתה של העובדים.
בנימוקי ההחלטה נכתב כי הצו לשוב לעבודה ניתן מחמת היות השירות של הרכבת הקלה בירושלים שירות חיוני לציבור. "הרכבת הקלה בירושלים חיונית עד כי אין בלתה באזורים מסוימים. מדובר בתקופת חופש בה ציבור של הורים וזאטוטים נזקקים לשירותיה אף יותר מבימי שגרה. מדובר בתקופה בה בני נוער וצעירים נוסעים בה, במסגרת החופשה", כתבה שדיאור. "ציבור זה הוא ציבור מוחלש שאין לאפשר לפגוע בו. פגיעה זו מעבר לשירות עצמו עלולה להיות פגיעה בביטחון האישי של כאלה שלא ידעו מה לעשות בהעדר הרכבת. ככלל הרכבת נותנת מענה בין היתר לציבור אשר אין לו אלטרנטיבה, לא במכונית פרטית ולא במשאבים למונית. אזורים רבים בירושלים הם תלויי הרכבת ואין בהם אוטובוסים מתאימים".
לדבריה, השביתה אינה מידתית ואינה מוצדקת, וודאי טרם נתבררו העילות לה כראוי ומבלי שניתנה התראה לציבור.
בנוסף, כותבת השופטת, שמדובר בתקופה בה המצב הביטחוני מתוח וכל אי-סדר והעדר יכולת של התושבים להגיע למחוז חפצם עלולה להוות העצמה של הסיכון הביטחוני והאישי גם מבחינה זו".
הציבור נפגע מהשבתה פתאומית זו, בעיצומו של שרב, ובלא התראה. יש בו (בכך) לחרוג על פניו לכאורה מהמידתיות והאחריות הנדרשת.
בצהריים חודש הדיון, לאחר ששהצדדים לא הגיעו להבנה לקיום מו"מ אינטנסיבי בלוח זמנים תכוף תוך קיום עבודה סדירה ותקינה של הרכבת הקלה בתוכנית השטוחה. ביה"ד קבע ש"מדובר ביומיים-שלושה בלבד בהם לא היה נגרם לאיש נזק לא לנהגים לא לציבור ולא להנהלה כאשר תוך כדי השיח הדו צדדי ניתן היה לפתור פרטנית לגבי תוכנית עבודה של נהגים בימים האלה".
"בלית ברירה ולאחר ששמענו את עדויות הצדדים, לכאורה, בלבד, ועוד בטרם שמענו וקבלנו את סיכומי הצדדים, מצאנו כי יש להותיר על-כנו את הסעד הארעי שניתן לעובדי הרכבת הקלה לשוב לעבודה לאלתר וללא דיחוי במתן השירות לציבור על-פי התוכנית שהציגה בפניהם ההנהלה. קשה החלטה זו מאחר שטרם שמענו את סיכומי הצדדים וסעד ארעי בעניין השבתה לא בנקל יינתן. אולם נוכח מה שנשמע בפנינו לכאורה, וכן נוכח מכתב המשטרה שהוגש לבית הדין מיום 2.8.15 בחתימת ניצב משנה שלום בוריה, מצאנו כי באיזון שבין הסכנה עליה הצביעו עדי המשיבים, לבין הבטיחות עליה הצהיר עד המבקשת, לבין השירות שיש לתת לציבור הנוסעים בירושלים, משלא שוכנענו לכאורה, על פניו בשלב זה, ועוד לפני הסיכומים ביחס לסכנות בנהיגה בשונה מתוכנית העבודה הקודמת, מצאנו כי יש להותיר את הצו על-כנו"., החלטת בית הדין.
