שלוש ניצולות שואה ושלושה ניצולי שואה; שניים מפולין וארבעה מגרמניה, בלרוס, צ'כוסלובקיה ורומניה - אלו מדליקי המשואות בטקס הפתיחה הממלכתי לאירועי יום השואה, שיתקיים ביום ד' (1.5.19) ביד ושם. שניים מהם איבדו בני משפחה - רעייה ובן - בפיגועים בישראל.
בלה איזנמן, ילידת 1927, שהתה ברוב שנות השואה בגטו לודז', שם נרשמה בידי אמה כעובדת בבית מלאכה לתפירת מדי חיילים - אחד מבתי המלאכה הרבים ששירתו את הגרמנים בתקווה להציל את חייהם של העובדים. היא גורשה לאושוויץ עם חיסול הגטו בקיץ 1944 ולאחר מכן נשלחה למחנה ברגן-בלזן. משם נשלחה בצעדת מוות, ברחה ושוחררה בכפר צ'כי. לאחר עלייתה ארצה כמעפילה, היא למדה בבית ספר לאחיות, שירתה כקצינה בצה"ל ולאחר מכן - אחות ראשית בבית חולים ואחות בריאות הציבור.
יהודה מימון, יליד 1924, היה פעיל במחתרת החלוצית בגטו קרקוב ושימש כקשר לביצוע שליחויות מסוכנות במיוחד. הוא היה בין חברי המחתרת שתקפו את בית הקפה צינגריה בדצמבר 1942 וחיסלו קצינים וחיילים גרמנים. מימון נעצר מאוחר יותר, נשלח לאושוויץ ופעל במחתרת הציונית במחנה. בינואר 1945 הוא ברח עם חמישה מחבריו מצעדת המוות, ולאחר המלחמה היה פעיל בארגון הבריחה מפולין. מימון הגיע לדרגת סגן-אלוף בחיל-הים ושירת גם במשרד החוץ, ולאחר מכן הקים מפעל לעיבוד שבבים במפרץ חיפה.
מנחם הברמן, יליד 1927, גדל בקהילה החסידית של העיר מונקץ' בצ'כוסלובקיה, ובאביב 1944 גורש לאושוויץ, שם הועסק בפינוי אפר מהמשרפות ובטיפול בסוסים. בינואר 1945 נשלח בצעדת מוות למחנה בוכנוולד, ובעת שחרורו בידי האמריקנים היה משקלו 34 ק"ג. לאחר השחרור הקים עם חבריו קואופרטיב ורכש מיכשור לבית מלאכה למכונות כתיבה וחישוב, עלה ארצה ב-1950 ופתח בית מלאכה בירושלים.
פאני בן-עמי, ילידת 1930 בגרמניה, עברה עם משפחת לפריז לאחר עליית הנאצים לשלטון. היא קיבלה מחסה בבית ילדים של ארגון הסיוע אוז'"ה, שם התבלטה במנהיגותה ובאומץ ליבה. לאחר שהיא ודודתה הועברו להרי האלפים, החלה לסייע למחתרת, ומאוחר יותר הבריחה קבוצת ילדים לשווייץ. היא עלתה ארצה ב-1956.
שאול לובוביץ', יליד 1934, הסתתר עם משפחתו בעיר בברסלב (כיום בבלרוס), ונדד במשך חודשים רבים בין כפרים ושדות. לבסוף מצא מקלט בחוותו של סטניסלב סאקל, שקיבל לימים תואר חסיד אומות העולם. לאחר המלחמה נגד לפולין וגרמניה, ובשנת 1949 עלה ארצה. רעייתו נחמה נהרגה בשנת 1995 בפיגוע התאבדות באוטובוס ברמת גן.
שרה שפירא, ילידת 1933, גורשה עם בני משפחתה בשנת 1941 בידי שלטונות רומניה לטרנסניטסטריה, שם נספו רבבות ברעב ובמחלות. היא הועברה לבית יתומים יהודי בעיר מוגילב, שם חיה בתנאים קשים מאוד במשך שנתיים עד שהוחזרה לרומניה. שפירא עלתה ארצה כמעפילה והוחזקה ארבעה חודשים במעצר בקפריסין. בנה, הרב אלימלך שפירא, היה ממקימי המכינה הקדם-צבאית "ארץ הצבי" בפדואל. הוא נרצח בשנת 2002 בפיגוע ירי בדרכו לשיעור תורה בבני ברק.
