מהנתונים עולה כי כמות הפסולת החציונית שאדם מייצר בישראל עומדת על 0.73 ק"ג ביום (כ־266 ק"ג בשנה). ממוצע כמות הפסולת לנפש עומד על 0.83 ק"ג ליום. הסקר מתייחס לפסולת הביתית בלבד — ללא גזם, פסולת גושית או פסולת שהופרדה למִחזור במקור.

הרכב הפסולת בפח הירוק (לפי משקל):

• חומר אורגני מהמטבח - המרכיב הדומיננטי ביותר, עם 39% ממשקל הפח — ירידה לעומת 44% בסקר שנערך בשנים 2013-2012.

• פלסטיק - 18% ממשקל הפח — יציב ביחס לסקר הקודם.

• נייר וקרטון - 17% ממשקל הפח — ירידה מ־20%, ייתכן בשל המעבר לצריכת מדיה דיגיטלית.

• אריזות - מהוות כ־25% ממשקל הפח — עלייה דרמטית לעומת 17% בעבר.

• אחרים (חיתולים, מתכת, זכוכית) - כל אחד מהם מהווה כ־5% מהפח.

במונחים של נפח, לא המשקל הוא שקובע. דווקא האריזות, ובעיקר הפלסטיק, תופסות את עיקר המקום בפח:

• פלסטיק מהווה את הנפח הגדול ביותר — 40%.

• סך האריזות מהוות 47% מנפח הפח הירוק.

• נייר וקרטון תופסים 22% מהנפח.

• חומר אורגני - רק 12% מהנפח, למרות משקלו הגבוה.

המשמעות: האריזות — קלות, אך תופסות נפח רב — "מנפחות" את הפח הירוק, ומקשות על מערך האיסוף והטיפול.

הפרדה במקור - צעד קריטי

הסקר מצביע על תרומת התשתיות המקומיות להפרדת פסולת: בנקודות שבהן היו פחים כתומים בקרבת הפח הירוק, כמות האריזות בפח הרגיל ירדה ב־35%. כאשר פחים כחולים היו סמוכים, נרשמה ירידה של 67% בכמות הנייר והקרטון בפח הירוק. למרות זאת, רק כ־6% מפסולת האריזות המיוצרת בפועל נאספת לפחים הייעודיים, מה שמעיד על פוטנציאל שטרם מומש ומחייב שיפור בפריסת הפחים, בהנגשה ובמודעות הציבור.

פערי דיווח על אריזות

הסקר מצביע גם על פער בין היקף שוק האריזות לבין הדיווחים הרשמיים על פסולת האריזות למשרד להגנת הסביבה. רק כ־47% מהאריזות המשווקות מדוּוחות במסגרת חוק האריזות. המשמעות: רובן אינן מטופלות כנדרש, והמִחזור בפועל רחוק מלמצות את הפוטנציאל.

מדיניות מבוססת נתונים

הנתונים שנאספו מספקים תשתית לקביעת מדיניות עדכנית במשרד להגנת הסביבה ובשלטון המקומי. בין המסקנות המתבקשות: הצורך בהרחבת תשתיות המִחזור, חיזוק האכיפה, ותמיכה ברשויות המקומיות לאיסוף וטיפול יעיל יותר בפסולת. הסקר גם מדגיש את חשיבות הרחבת המִחזור של פסולת אורגנית, המהווה עדיין את הרוב היחסי בפח הביתי.