להחלטת
משרד התחבורה, בתחילת שנות התשעים, להתיר לחלק מקווי התחבורה הציבורית לפעול בשבת, אין קשר ל"אוטובוסי השבת", הסעות מאורגנות שהפעילה בזמנה מפלגת מרצ לפני בחירות 92'. כך עולה מארכיון של תכתובת פנימית בצמרת משרד התחבורה, שהגיעה לידי News1 ונחשף כאן לראשונה.
הרעיון כי תופעל תחבורה ציבורית בשבת נשלל לחלוטין. דובר אז על הפעלת תחבורה ציבורית שתופעל רק בשבתות הקיץ משעה 17:00, ותבוטל עם הנהגת שעון חורף. היא נועדה אך ורק לחיילים שאמורים לחזור לבסיסיהם [ראו הרחבה בהמשך].
לא הותרה גמישות תפעולית
ב-2 באוקטובר 91', הפיץ
שר התחבורה משה קצב את רשימת הקווים שתואמו יחד עם משרד העבודה והרווחה כדי להסיע חיילים. כמה שבועות אחר כך (27.10.91) ביקש סניף אגד חיפה ולא קיבל היתרים לעבודה בשבת בגלל הסטטוס-קוו. התקבלו היתרים רק לגבי העסקת עובדי מוסכים. אגד לא ויתר וביקש מיועמ"ש משרד העבודה לבטל כתבי אישום שהגיש נגד בעלי תפקידים בקואופרטיב, תוך שהוא טוען להפרת הסטטוס-קוו, משום שחלק מהסטטוס-קוו הוא שבחיפה מתקיימת תחבורה ציבורית בשבת, עוד מהתקופה שקדמה להקמת המדינה, כאשר חברות תחבורה ערביות הסיעו נוסעים.
ב-18 בנובמבר 1991, שלחה עדה וייס סגנית בכירה ליועמ"ש משרד התחבורה, מכתב לרות כהנא אביבי, סגנית בכיר ליועמ"ש משרד העבודה. היא כתבה אליה כי
לא ניתן להפעיל תחבורה ציבורית (לחיילים) בשבת בהסתמך על נהגים בלבד מבלי להעסיק את כל בעלי התפקידים האחרים - סדרנים, רכזים, קופאים ועוד. לדבריה, אין הסטטוס-קוו (במקומות בהם נוהגת תחבורה ציבורית בשבת, ע.י.) מכשיר עבודה ללא היתר כדין.
בו-ביום, הודיע אלכס לנגר, סגן בכיר למפקח על התעבורה, לאגד ולדן, שהיו היחידים שהפעילו תחבורה ציבורית באותן שנים שקדמו לרפורמה, שהחל ב-1.12.91 לא תהיה שום גמישות תפעולית באשר להפעלת תחבורה ציבורית בשבתות ומועדי ישראל, וכדי שלא תהיינה טעויות, אף צירף רשימת קווים מפורטת.
האוטובוסים הלא-חוקיים של מרצ
כעבור חודש, ב-15 בדצמבר 1991, הבהיר משרד התחבורה שאוטובוסי השבת של מרצ פועלים שלא כחוק. היועץ המשפטי של המשרד, גבי נאור, כתב בחוות-דעת כי גבייה מכל נוסע בעד נסיעתו בנפרד היא "מתן שירות תחבורה ציבורית ללא רישיון תקף" ומהווה לכאורה עבירה על החוק. יוצא מן הכלל: הסעות סיור ותיור והסעה מיוחדת. הוא ביקש לא להיות פסקני ודיבר על העיקרון תוך שהוא מבהיר כי צריך לראות מה המציאות בשטח.
ב-5 בינואר 92', נערכה בלשכת שר התחבורה בה השתתפו מלבד השר גם מנכ"ל משרדו ובכירים נוספים. הוחלט בה כי היועמ"ש יוציא מכתב לכנסת בו ייאמר שסיעות מפעילות תחבורה ציבורית בשבת בניגוד לחוק. שר התחבורה שלח את המכתב ליו"ר הכנסת ולראשי הסיעות, וכתב בו על כך שנודע לו שסיעות מתכוונות להפעיל תחבורה ציבורית בשבת ללא קבלת אישור כדין מהמפקח על התחבורה. במכתב נאמר שזוהי עבירה על החוק, וכי ראוי לשמש דוגמה לשמירה על החוק ולא לתת יד להפרתו.
הבחנה בין נוסעים
נחזור לחיילים. כמה חודשים אחר כך, ב-5 במאי 92' התקיימה ישיבה בלשכת השר אליה זומן יושב-ראש מזכירות אגד
שלמה לוין. הובהר לו שההיתר שניתן לאגד להפעלת חלק מהקווים בשבת הוא כדי להסיע חיילים בלבד ולא אזרחים. אולם יום למחרת אותה הבהרה, הצביע היועמ"ש גבי נאור על הבעייתיות שבהנחיה. בחוות דעת שהכין, נאמר כי ייחוד הקו לחיילים מכניס אותו להגדרת "הסעה מיוחדת". הוא ציין כי בתקנות הקיימות קיים כבר פתח חוקי להפעלת קווים שישמשו חיילים (צורכי ביטחון). לדבריו, עיגון הבחנה בין נוסעים במדים לאזרחים לא יעמוד במבחן משפטי.
המפקח הארצי על התעבורה, ד"ר משה הירש, קבע במאי 92', כי
קיימת הצדקה לשינוי המצב הקיים לפי קריטריון ביטחון הציבור, באופן שיאפשר מתן אישורי הפעלה ל-10-9 קווים לצורך הסעת חיילים. הוא קבע דיון בנושא עם גורמי צבא המופקדים על הסעתם של החיילים אליו זומן גם ראש החטיבה לתחבורה יבשתית במשרד הביטחון, דב קדם.
צורך אמיתי או "לוקש"?
נושא הישיבה, שהתקיימה במשרד התחבורה ב-13 במאי, היה "מציאת פתרון אמיתי להסעת חיילים". בין היתר עלה בישיבה הרעיון שצה"ל ישכור אוטובוסים ולא יזדקק לתחבורה ציבורית. היועץ המשפטי של משרד התחבורה אמר כי לא יתנגד לדעת המפקח על התעבורה (להפעלת קווים מצומצמים לחיילים) כל עוד זה נובע משיקולים ענייניים וטהורים. המפקח הירש אמר באותה ישיבה: "נוכחנו שיש ביקוש גדול של חיילים". בסופו של דבר, סוכם שייבדקו נתונים כמותיים ותינתן תשובה עד סוף החודש.
בסוף החודש (27.5.92) הגיעה פנייתו של סגן שר העבודה והרווחה, מנחם פרוש, שכתב כי האוטובוסים נוסעים בשבתות ריקים, ולכל היותר יש בהם 6-4 נוסעים. הוא אף הביא ציטוט מדברי סגן שר הביטחון עובדיה עלי, שמדובר ב"לוֹקְש" שמוכרים על הסעת חיילים.