הָאֵל מֵעָפָר הוּא בָּרָא
אֶת אָדָם בְּצַלְמוֹ
כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלֹט עַל גַּן-עֵדֶן;
אַחַר הִפִּילוֹ לְשֵׁנָה,
פָּתַח וְסָגַר הַבָּשָׂר -
וְכָךְ שָׁם נוֹתַר, עִם חַוָּה,
אָדָם לְלֹא-צֶלַע.
וַיַּרְא הָאֵל כִּי טוֹב עָשָׂה.
אָדָם מִלְחָמָה עָשָׂה
בִּבְנֵי-אָדָם זוּלָתוֹ
וזֹאת כְּדֵי לִשְׁלֹט בְּכָל-הָאָרֶץ;
אַחַר הִכְנִיסָם לִמְדוֹרֵי גֵיהִנּוֹם
עַד שֶׁנָּגֹזוּ חַיֵּיהֶם -
ושם ְנוֹתְרוּ רַק צְרִיפִים לְהָעִיד
עַל מַעֲלָלָיו שֶׁל אָדָם לְלֹא-צֵל.
וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
