בין הוֹפָעַת האהבה ההיא
לבין היום שֶׁפֶּתַע נֶעֶלְמָה
האדמה הספיקה להקיף
אֶת השמש כמה וכמה –
כל ההקפות עברו בהצלחה
היא שלטה כמעט עַל כל דבר:
היא הייתה כמו כוח-המשיכה
שאין לו שום תַּחֲלִיף ושום הֶסְבֵּר –
ככה הִתחלפו עליה לפי תּוֹר
אור וחושך וכול העונות
והכול היה יציב עד שפתאום
נֶעֶלְמָה הותירה חור-שחור –
חור-שחור מוקף חומר-אָפֵל
שטיבו ניסתר מהמַדָּעָנִים
אֲבָל בלעדיו אין גם הסבר
לְגעגועים אינסופיים
מין געגועים שלא נִירְאוּ
סִיכּויִים לְהִתְעַשֵּׁת מהם
שֶׁשׁיבשו לי כול סידרֵי-עוֹלָם
עַד-כְּדֵי רצון לְהֵיעָלֵם –
ככה זה נמשך אצלי שנה
ועוד ועוד ועוד ועוד אחת
עַד שֶׁאַתְּ הופעת וְ-בְּבַת-אַחַת
מִילֵאת בְּמוּשְׁלָמוּת אֶת מְקוֹמָהּ.