כשאֶת משיח-השקר האחרון
יאכלו בתיאבון או לא
רימה ותולעה
והוא יהיה באמת האחרון;
כשיקום דור שבקושי יֵדַע לענות
(אִם בּכְלל) במשאל-רחוב
מה היה האיש הזה
ומה היו למשל
שמעון בר-כוזיבא
ודוד אלראי
ושבתי צבי
ונתן העזתי
ויעקב פרנק
והאיש שהבטיח
להאיר במנורת אחת
את כל רמת-גן...
כשהעם הזה בטוב או ברע
יֵרָפֵא מהטירוף הנורא
לפרוץ שוב ושוב בכוח הזרוע
ימה וקדמה וצפונה ונגבה;
כשהמדינה תחדל להיות רקובה
(מדינה היא שליטיה) ואוכלת יושביה
והארץ תשוב להיות טובה
כמעט כמו שהייתה בבתוליה;
כשהדור הבא יהיה דור שלא יֵדַע
עוד מלחמה (ועוד מלחמה ועוד מלחמה
כמו שיודע הדור הזה ויַדעו קודמיו)
ויהיה פנוי כָּלִיל לאהבה;
כשכול זה יקרה – וזה יקרה מהר
רק אם הדור הזה יתעורר מאדישותו
ויקום ויתנער וינער
מעליו את טפילי ההון והשלטון
ויבעט בבת-אחת
אותם ואת כל סרסורי-הדת
החשוכים ומסתירי האור
אֶל מֵעֵבֶר לִנְקוּדַת אַל-חֲזוֹר –
תהיה סיבה מוצדקת לכול שוחרי
החופש השוויון והאחווה
להרים כּוֹס לחיים ולומר
יֵשׁ !
