העיר מונה את סמטאותיה
לאור הברקים המתרוצצים
מקצה הסופה עד סופה,
רוטטת בחרדה.
מי עולה בחדרו הכבוי לבדו
אט אט ליצועיו ואיננו יכול
לעצום את עיניו מפחד הרעם
המתנפץ לשברים בכיכר.
מי מדליקה את נרה והולכת
על בהונות לשמור את שנת
תימוקה החולם בעריסה.
מי פתח את דלתו והלך גלוי ראש
רטוב עד לשד עצמותיו,
לצעוק בצמתים לתוך הרוחות,
העיר תיגמר במטר.