אכן זקנת גברתי, אינך כתמול שלשום
וכבר ניצנים לבנים מכסים את שערך.
וחתחתים שהיו מעטים-הופכים לרבים בדרכך
ונדמה, אוי ואבוי שאינך הולכת לשום מקום!
הלומי מלחמות הן כל נשות כאביך,
בטלו לך הטוחנות, גם נחלשה לעיסתך
נעלמה בת השיר כי חשכו ארובות עיניך
וכאילו הולכת את כבר לבית עולמך!
קני שלמונים מלאו כל עצמותיך
עוד זה מדבר וזה בא וגם מופלל!
ואיש לא יוצא אצלך מן הכלל-
כי השטן מתהלך בך, נגוע במכמניך!
אחרים אוגרים בכיסים ומכייסים בשווקים
כי חרוצים הם, או אז מתוך קנאה-
מרבים הם יזע,דם,ודמעות עשוקים-
ואת,כה עייפה את ארצי, מהמה!
וכך הפכו לעיי חרבות רוב ערייך
ומתחילה את לקלל שארור הוא יומך!
מצטערת כי נולדת, מיחלת כבר למותך -
שגזלנים נהיו כל אלה, מנהיגיך!
אך הבאים בשעריך לפשוט עורך מעלייך
יווכחו מה רבים נכסייך כהנה וכהנה!
וגם כאשר תגיעי זקנתי ל ק שנותייך-
אחרי בלותך תהיה לך עוד ועוד עדנה!!
