בנו אותה מערגה.
גם אבניה יודעות.
גם מגדליה, גם חומותיה,
גם סמטאות בה הולכים צללים
יורדים מגבעות, נסים מן השמש,
עולים משפלה מוארים בירח
שוזר מן ההר עד החוף כיסופים.
בנו אותה מערגה,
ועדיין
מאותו המכאוב היא נבנית עוד ועוד.
והיא לא בשמים,
ולא בענן
שעושות אין מספר אותיות זעירות
שדאו מתפילות עולם ומלואו
ועלו אי-לאן.
היא כאן.
הכן היא הייתה
בטרם תבוא
באדם שיצא מעדן הגן
הערגה.
