עם שחר עלתה מן האופק,
קרבה אט אט אל החוף.
עמדה. ירדו צללים,
עלו בעגלות אפלות
שהמתינו שורות על המזח.
עלו לֵאים ממסע אל העיר
לנדור בה דומיות ותפילות.
בסמטאות חנו כיכרות
ושמש של צהריים מעל
עמסה עליהן אורות.
יצאו אנשים ונשים וילדים
מתוך בתיהם הנמים ועלו
בעגלות ההן וירדו
למזח ההוא, ועלו בספינה
והפליגו - אין איש יודע לאן-
ואינם.
והאופק ריקן.
ובעיר הגבוהה נאלמו הצללים
רצים מסמטה לסמטה
לחפש בטרם הלילה ירד
את הכרכרות הקודרות שלהן
ואינן.
ונוקפים הזמנים
והצללים עדיין רצים.
