|
ספור אהבה לילדי הגן של אפי בתי הגננת. נדב הצב ישן בבית בצלו של עץ הזית. התעורר, קם, התנער, ויצא להתאוורר. טייל לו לאיטו בנחת, פיו לועס גבעול של שחת, חשב, נפלא, יש להודות העולם מלא חידות. איך זה שזרחה השמש ששקעה לים אך אמש, מה קורה לכוכבים אחרי שהם כבים. ראה זיקית אחת צובעת בין פרחי גן עצמה לדעת, אמר, פתרי לי, חכמה חידת כוכב וסוד חמה. אמרה לו הזיקית הסמקתי, להבין מזמן הפסקתי, חוכמתי היחידה היא העולם כולו חידה. כל שאני מבקשת זה לחגוג בצבעי קשת. שאל, ומה צבעך בליל? אמרה בלילה צבעי צל! אם כן זיקית, אמר, בת חיל, בואי נא אצלי בליל, יש לי בית מלא צל הצטבעי בו כל הליל! לאט לך אמרה הגברת, חמוד אתה, אך קח אחרת, אתה צב, חפש צבה מבית טוב ונאווה. אמר, יפים דברייך אלה, צבתי תפתור כל פלא. אך לא אשכח אותך, שבועה, את צבענית ולא צבועה. התמלא ליבו תוחלת, הזיקית הייתה לתכלת, וכבר שני בתי צבים נעו אט מאוהבים! ערב, לרגלי הזית קרב בית אלי בית, ומעל על בד רטוב זיקית לוחשת מזל טוב. החמה ירדה למים, סגולים היו שמים, ומעל לנאהבים נדלקו הכוכבים. |
