לאפי
השמים היו נחושת לוהטת, האדמה סדוקה.
רועים גללו את האבן מעל הבאר הריקה.
רבצה רחלה תחתיה, לחשה 'אגווע כאן, לאה'.
אמר לה בנה, 'קומי בואי, אי-שם יש באר מלאה'.
אמרה לו, 'בני, לך אתה, אתה עוד צעיר לימים,
אני גם ברק וגם רעם, לא יורידו עליי גשמים'.
'סלחי לי אמי, האמיני, אספי כוחותייך, נלך,
עוד תאיר לך תכלת שמים, יזרח עוד כוכב בלילך.
אשא אותך על כפיים, גם אם אכזר הצמא
נוכל למדבר ונגיע, למעין המרווה נשמה'.
נשר דואה בשמים, ראה שני צללים הולכים
בחול הבוער אל הנחל בו מים קסומים קולחים.
