בים החבוי בין ראשי ההרים
בארץ אחת, רחוקה מהון,
הייתה בסלעי המעמקים
מערה שדמתה לארמון.
גד ענק מלכותי, שליט כל יכול,
אדון גורלות שכן שם,
ואלפי דגיגים זריזים שמרו
עליו במאודם ונפשם.
והיו כמובן מפלצות קטנות
וגדולות שחתרו ללא חת,
וכל יום הם חטפו דגיגים אחדים,
המשמר הלך ופחת.
כל מי ששרד היה נאמן,
קידש שם מלכו ולחם,
אך המםלצות לא חמלו, לא עמדו,
אין מונה רחמנים בתוכם.
סוף דבר לא נשאר רק דידי אחד,
נכנס למערה ואמר,
מלכי אני השומר האחרון
עמך עד סופי המר!
המלך לא נע, לא זע, מרמקומו,
אך עיניו רשפו אש אימים,
'בוגדים', סינן בין שיניו הנושרות,
' שך שומרים על מלכי הימים...?\"?!
אז הצליף בזנבו בדידי הנדהם
עד אבדה רוחו לעולם
והמםלצות פרצו למערה
והשאר כבר תם ונשלם....
