זה כמה, אולי כבר שנה, או שנים,
אני נוהג זהירות יתרה
במה שקרוי ' רשימת התפוצה'.
לפנים הייתי לוחץ על "שלח"
וכל נמעניי, קרובים ורחוקים,
קיבלו באחת כל מה ששיגרתי
להם בשמותם שלהם ולכלל.
לא עוד.
לא אוכל.
אני חש מין ביזוי
בשיגור דברים למי שאיננו
פה עמדי לקבל אותם,
ורבים ברשימת התפוצה שלי,
רבים ההולכים ורבים עוד ועוד,
עזבו אותי והלכו להם
בזה אחר זה לבית עולמם
והשאירו אצלי ברשימת התפוצה
את שמם, מבטם, דיוקנם, קולם,
וביותר הם השאירו בתוך הרשימה
את קשב הלב בו היו נענים
למה שכתבתי להם איש איש
ואישה בשעה שהיו קוראים
דבריי, קרובים, רחוקים, נוכחים
בסוד שיח של חברים.
על כן, זה זמן, בטרם אשלח
דבריי על-פי רשימת התפוצה,
אני עובר על כל שם ורושם
"שלח" רק לצד החי ושוהה
שבריר של שניה ארוכה על שם מת
ופוסח עליו, לבל אחטא
לצרף אותו ברשימת התפוצה
בו חיים המתים עם כל החיים
זה בצד זה כאילו כולם
עומדים עמדי פה יחדיו וקוראים
דברים, והם לא. והמת כמו אומר,
איך זה בלבלת אותי לתוך
שורת החיים ואני זה מזמן
נמצא בשורות המתים.
לא תוסיף נא לדאבה עוד.
ויכול הייתי למחוק.
זה טיב רשימת תפוצה.
עדכנית. יעילה. מהירה. דייקנית.
אדם מעכשיו ומכאן הוא אדם
מעודכן.
מה ששם - הוא שם.
אבל לא. מה ששם
גם הוא כאן. ועכשיו.
מול שם של הולך שנשאר ברשימת
התפוצה עובר בי צל רעדה
הדומה בקרבי לרעידת להבה
של נר בטרם תצא נשמתו
שמא ללחוץ על כפתור "מחק"
נוגע בדין נפשות נגיעה
שכואבת כמו חרדה.
זה כך רשימת התפוצה שלי.
מדי זמן מיתוסף לו אליה שמו
של "איש קשר" חדש -כך אומרים במעודכן-
והרשימה ארוכה כל יום
יותר ויותר, צפופה, עמוסה,
כי יש בה מי שבא ואין מי שיוצא,
ועתים בשולחי דבר שכתבתי אל כל
הנמנים עם הנמענים - עוד מילה
מעודכנת כל כך - אני כמו אובד
בשיחה עם מי שאיננו יותר
בנמענים בעולם הזה
ומעונו בשמים איננו
רשום ברשימת התפוצה שלי,
כי היא יודעת כמו בעל פה
רק מאין באת אבל לאן
הלכת אין רשימת התפוצה
שלי
רוצה או יודעת לדעת.
