סליחה מאוחרת

יום השואה והגבורה מאחורינו. כשאנחנו עוברים כבר לשגרת חיינו אני מוצא לנכון לעצור לעוד רגע ולהתייחס לנושא כאוב, שכחברה אנחנו ממאנים להתייחס אליו. אנחנו נמנעים מלהתמודד עם מעידות כואבות שלנו כחברה קולטת את האודים העשנים שהגיעו אלינו, אלינו שלא חווינו את הבלתי נתפס של החיים בגיא ההריגה בגיא השחיטה. מעידה כואבות שלנו כחברה, מעידה בלתי נסלחת, שאנחנו עוברים לסדר היום, כשרבים מאותם אודים עשנים נתונים היום בבדידות קשה מסוגרים בבתיהם או בבתי האבות. הָיִינוּ אֲלִיפִים בְּבֵית הַסֵּפֶר הַחַקְלָאִי מִקְוֵה יִשְׁרָאֵל הוּא לֹא בָּא אֵלֵינוּ מִכָּאן הוּא בָּא מִשָּׁם, אוּד מֵהַשְּׁרֵיפָה, שְׁעוֹת יוֹמוֹ תָּמִיד בּוֹהוֹת רְסִיסֵי יָמָיו מְטֻלָּאִים מִשָּׁם. אֲנַחְנוּ צַבָּרִים מְנֻפָּחִים מֵחֲשִׁיבוּת עַצְמִית מְשׁוּחִים בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר, חֵרְשִׁים לִצְעָקָה דּוֹמֶמֶת שֶׁהָלְכָה לְיָדֵינוּ, רָאִינוּ אִישׁוֹנֵי אֲפֵלָה רוֹתַחַת מַחְוִירָה כִּפְנֵי מֵת וְלָעַגְנוּ, יָרִינוּ בַּאֲטִימוּת תַּחְמוֹשֶׁת קוֹצֵי צַבָּר בְּטַלִּית עוֹטָה עַרְבוֹת שְׁלָגִים שְׁחוֹרִים מִשָּׁם . חָלְפוּ שָׁנִים, מַה שֶׁנּוֹתָר לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מְאֻחֶרֶת מִמּוֹדַעַת אֵבֶל בְּ"מַעֲרִיב" עֲלֶיהָ חֲתוּמִים רַעֲיָה בָּנִים וּבָנוֹת נֶכָדִים וּנְכָדוֹת וְנִין אֶחָד. זַלְמָן נִצֵּחַ אֶת הַשְּׁרֵפָה מִשָּׁם וְגַם אֶת הַשְּׁרֵפָה שֶהִצַּתְנוּ בְּטָלִית נְעוּרָיו. סְלִיחָה זַלְמָן.