חָסוֹן, זוֹ כַּתֶּבֶת בְּכִירָה קָבְעָה לְאַחַר חֲקִירָה, שֶׁבֶּנֶט נוֹכֵל בִּשְּׁחִיתוּת לֹא בּוֹחֵל, כְּשֶׁבֵּיתוֹ הוּא שִׁפֵּץ לְטִירָה. בִּמְּהֵרָה פֻּרְסְמָה הַבְהָרָה שֶׁשִּׁפּוּץ כָּזֶה כְּלָל לֹא קָרָה; רַק מִגְנוּ הַּמָּעוֹן עַל מְנַת שֶׁיִסְכּוֹן לְאִבְטוּחַ עַל-פִּי מִשְׁטָרָה. אֶלָּא-מַאי, פִּתְאוֹמִית, בְּלִי בְּחִירוֹת לַפִּיד הוּא רוֹהַ"מ, יֵשׁ צָרוֹת... מָעוֹן לוֹ נָחוּץ כִּי בְּבָּלְפוּר שִׁפּוּץ וְהוּא Homeless עַל פִּי הַגְדָּרוֹת. בַּשַּׁבַּ"כּ, שָׁם שׁוֹבְרִים אֶת הָרֹאשׁ: אֵי יָגוּר הרה"מ, אֵי יִנְפּוֹשׁ? עֵצָה כָּאן נִיתֶנֶת: לַפִּיד, הוּא וּבֶּנֶט יִתְחַלְּפוּ בַּבָּתִּים, עַד יִפְרוֹשׂ