ֲאֲנִי פּוֹחֵד מִמַּה שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלֵינוּ אֲנִי מֵרִיחַ עָבִים מְשׁוֹטְטִים שָׁמַיִם פּוֹרְקִים אֶת מִטְעָנָם שׁוֹלְחִים שְׂעִירִים וּרְבִיבִים נוֹגְעִים בְּכָל קָרַחַת חַיִּים. שָׁמַיִם פּוֹרְקִים אֶת מִטְעָנָם מְדַבְּרִים לְאֶרֶץ כּוֹלַאַת אָזְנָהּ מְמָאֶנֶת לִשְׁמוֹעַ לֶקַח מָטָר וְאִמְרַת טַל. שָׁמַיִם פּוֹרְקִים אֶת מִטְעָנָם מְדַבְּרִים לְאַרְצִי שֶׁשָּׁמְנָה שֶׁעָבְתָ שֶׁכָּשְׁתָה וּבָעֲטָה וַיִּשְׁמַן יְשׁוּרוּן וַיִּבְעַט ונותרו אחר הבעיטה דרכים מִתְפַּתְּלוֹת תהומות מִכָּל צד עלים אֲדֻמִּים מִתְפַּזְּרִים תולעים פותחים מְחִלּוֹת עננים מבתרים מִתְפַּזְּרִים נותר לא כלום מארץ זבת חלב וּדְבַשׁ.