אֲנִי זָקֵן מֵאָבִי רַעֲיָתִי זְקֵנָה מֵחַמָּהּ בְּנִי הַצָּעִיר זָקֵן מִסַּבָּא שֶׁלּוֹ. אַבָּא, אֲנַחְנוּ סַקְרָנִים לָדַעַת אֵיך חוֹלְפִים עָלֶיךָ יְמֵי הַלַּיְלָה מִיּוֹם שֶׁעַרְפִלִּים עָצְמוּ אֶת עֵינֶיךָ כְּשֶׁנִּפְרַדְתָּ מֵאִתָּנוּ לִפְנֵי יוֹבֵל שָׁנִים. אֲנִי זָקֵן מֵאָבִי מְקַוֶּה שֶׁפָּגַשׁ שָׁם אֶת אִמִּי פָּגַשׁ אֶת שְׁאֵלוֹתֶיהָ: חַם לְךָ? קַר לְךָ? אָכַלְתָּ אֲרוּחָה חַמָּה?