בְּדֻמִּיָּה טְרוּפַת צַעַר פָּתַחְתִּי אֶת עֵינַי אַחֲרֵי לֵיל חֲלוֹמוֹת צָרוּב בְּאַהֲבָה זָרָה, בּוֹ זְמַנִּי הִפְנָה גַּבּוֹ אֵלַי הָלַך מִמֶּנִּי תַּחַת רָקִיעַ מְכֻנָּף שֶׁאָסַף לְחֵיקוֹ אֶת אַהֲבָתִי הַמְּבֻיֶּשֶׁת הֶעְמִיס גְּרָמֶיהָ עַל עָנָן אָפֵל וּשְׁלָחָם אֶל אֹפֶק שֶׁחָרָב. הַיָּם מוּל חַלּוֹנִי בְּבֵית הָאָבוֹת נָשָׁא אֶת כָּל עֹל הַשָּקֵט הַמּוּפָר בְּקוֹלוֹת שְׁחָפִים מְקוֹנְנִים מֵעָלָיו שֶׁמֶשׁ עֲטוּרַת הִלַּת חֶדְוָה שֶׁהֵיְשִׁירָה מַבָּט מְחַיֵּךְ אֶל לִבִּי הַכָּלוּא בְּסִיּוּטֵי הַלַיְלָה שֶׁמְּמָאֲנִים לַחֲלוֹף מְבַקְּשִּׁים בְּתַחֲנוּנִים מִזְּמַנִּי שֶׁהָלַך מִמֶּנִּי וְהִפְנָה גַּבּוֹ אֵלַי שְׁיְּמַהֵר לָשׁוּב טֶרֶם יְאַחֵר אֶת הַמּוֹעֵד.