הפחד נלחם בשמחה זוהי השמחה לכל השנה ואיני רוצה שתיפגם על-ידי הפחד אולי שתתחזק על-ידי יראת הבורא אבל לא פחד מהבלי העולם הזה הסובבים אותי ומנסים להשתלט על כל חלקה טובה בתוכי הרי כשהייתי בת שלוש עשרה אמר לי מחזר נלהב שהוא רואה המון פחד בתוכי לא הבנתי על מה הוא מדבר הרי גרתי בין פרדסים בקצה העיר ולא פחדתי לחזור מפגישות התנועה אפילו אחרי חצות הענפים החשוכים ממש דיברו אלי לא הפחידו אותי כלל אבל עכשיו כשימי הולכים ומתקצרים אופפת אותי חשכה אחרת מנסה להעלים את תקוות החיים את שמחת ההווה והמלחמה הזו נטשת בתוכי כמעט כל יום בשעות אחר-הצהריים כשהדין רובץ על העולם וגם עלי מי יודע מה עשיתי בגלגולים קודמים אותם דברים שמביאים אלי את הפחד הנורא שמנסה לשתק אותי כולי אבל אני נלחמת בו בכל הכלים הרוחניים והפיזיים שברשותי התפילות, ספר הזוהר רחצה, תלבושת עליזה טיולים בחוץ אני די מצליחה להפיג אותו להפוך אותו לאומץ ובעיקר לשמחה אבל יש ימים חשוכים בהם הוא מתקיף אותי ונדמה כאילו אני נכנעת אבל בכוחותי האחרונים אני מגייסת את חילות האומץ שברשותי כמו עכשיו מתוך הפחד הנורא אני כותבת שיר שנושא פניו אל השמחה אל שמחת התורה אל שמחת החיים אל חיי הנצח המחכים לי מעבר למשוכה הזו שנראית כל כך מאיימת ולמעשה היא רק אשליה ---