הילדה הקטנה שבתוכי מסרבת להתבגר. היא בת שש והיא שוכבת על הספה המשובצת בסלון הקטן בשיכון מעונות עובדים והאמא שלה רק אמרה לה "שלא תעיזי לספר לאף אחד" ומאז היא לא מספרת ולפעמים כן מספרת ובעיקר היא פוחדת כי היא חסרת אלוהים חסרת הורים ואינה יכולה לבטוח באף אחד. והעולם שלה הולך וקטן הולך ומצטמצם לפחד אחד גדול איום ונורא שאין לאל ידה שום אמצעים להפיג אותו חוץ מספר הזוהר חוץ מהתורה שהם אמצעים נהדרים להפגת הפחד אבל כשילדה קטנה בת שש מתעקשת לדבוק בפחד קשה מאוד להסיט אותה מעקשנותה ורק אהבת החינם שאני יכולה להקרין עליה בתוך לבי תוכל להמיס את לב הקרח שצמח בה במשך השנים וזה מה שאתחייב לעשות עכשיו – לאהוב אותה בכל לב כפי שלא אהבו אותה מעולם מכיוון שלא ידעו לאהוב והאהבה הזו תפוגג ותמיס את לב הקרח שמקפיא את נשמתה הוא יימס ויהפוך למי חסדים שיציפו את כל היקום באהבת אין קץ. אמן.