נְעוּרַי כִּבְדֵּי הַיָּמִים פָּסְעוּ עֲיֵפִים גָּמְאוּ בַּצָּמָא מֶרְחַקִּים חֲרוּכִים קְלוּיִים בְּשֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת, שֶׁמֶשׁ סַרְטָנִית שֶׁהוֹרִישׁוּ לִי פְּצָעִים פְּתוּחִים פְּצָעִים דְּמוּעִים מְיַלְּלִים יִלְלַת מָוֶת צְחוּנַת זֵעָה חַמָּה, נוֹשְׁאִים עֵינֵיהֶם אֶל הֶהָרִים בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה שֶׁיַּצְמִיחוּ לִי חַיֵּי נֶצַח אַחֵר נֶצַח חָדָש, עָדוּי רַק בְּחֶדְוַת אַהֲבָה נְקִיָּה שֶׁתַּעֲרוֹף כַּמָּטָר לִקְחִי וְתִזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.¹