מֵי הַיַּרְדֵּן מְקֵרִים צוֹנְנִים בְּפָנַי נוֹשְׁקִים לַשְּׁתִיקָה שֶׁבַּחֹרֶשׁ מְצִלִּים עַנְפֵי אֱלוֹהִים מֵעָלַי נוֹגְנִים צְלִיל חֲרִישִׁי בְּרָזַי, כָּאן לְזָרָא נִגּוּנִים שָׁחִים לְאֵל קָנוֹא עֶלְיוֹן עַל גוֹיִים מַאֲמִיר עַמִּים לִסְגוּלָה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם. כָּאן לְזָרָא כֹּהֲנֵי נָדָן כָּאן רַק רַחַשׁ אֱלוֹהֵי שָׁדַי - מְקַדֵּשׁ עֵץ וְאָדָם חוֹרֵט בִּנְגָהָיו: לא לִנְדוֹחַ לא לִכְרוֹת "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׁדֶה".¹ זִרְמֵי הַיַּרְדֵּן מְקֵרִים צוֹנְנִים בְּפָנַי מְבֵרִים מוֹץ אוֹתִיּוֹת רְעוּלוֹת מִסְּפָרַי מְנַקִּים אֶת כְּתוּבַי - מִ"לּא תְּחַיֶּה" וּמֵ"הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם".²