אֵיכָה נִשָּׁא אֶת הַכְּלִמָּה, בְּפָרְשֵׁיכֶם כַּפֵּיכֶם מַפְרִיטֵי מְדִינָה לָדַעַת אַעֲלִים עֵינַי מִכֶּם. אֵיכָה נִשָּׁא אֶת מוֹעֲדֵיכֶם מְקַדְּשֵׁי עֲבוֹדַת קַבְּלָן שָׁנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹֹֹֹֹרַח. אֵיכָה נִשָּׁא אֶת הַכְּלִמָּה, נִלְאֵיתִי נְשׁוֹא לַיְלָה בּוֹהֶה צוֹבֵא עַל מַחֲסוֹם נָעוּל בִּפְנֵי זֵעָה פָּלֶשְׁתִּינָאִית לְהַגִיר אֲגָלֶיהָ עַל פִּגּוּמִים בַּעֲבוֹדַת זָרִים. לָמָּהּ לי רֹֹב זִבְחֵיכֶם עֲדוּיִים בְּּשְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים מִשָּׁעָה בְּלוּיַת זֵעָה בַּּעֲבוֹדַת קַבְּלָן שָׁבְעָה עוֹֹלוֹֹת אֵילִים בְּאוֹר שֶׁל אָבִיב כּוֹזֵב. בּוֹכָה הַכְּלִמָּה שְׁפָתֶיהָ נוֹגְעוֹת בְּעַיִט מְרַטֵּשׁ יוֹנָה דּּוֹמַעַת שֶׁלֹּא אָגְרָה לְיוֹם סָגְרִיר בְּקִרְיָּה נֶאֱמָנָה שֶׁהָיְתָה לְזוֹנָה. בּוֹכָה הַכְּלִּמָּה גַּם תִּקוּן חֲצוֹת שֶׁל חֲרָטָה גַּם תִּקּוּן חֲצוֹת שֶׁל אַהֲבָה לֹֹֹא יִסְלְחוּ לְגוֹמְאֵי דַּם נַעַר שֶׁכּוֹס חַיָּיו לֹא גָּמְאָה מִכּוֹס הַחַיִּים. הֲכַזֶּה יִהְיֶה צוֹם אַבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ לַכֹּף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁוֹ שַׁק וָאֵפֶר יַצִּיעַ וְיַכֶּה בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע? דַּי לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּמַעַרְכוֹת הַסִּיעוּד וְעַל פִּגּוּמֵי הַבִּנְיָן.