אֲנִי מְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, שֶׁאֶת נוֹפֶיהָ אֲנִי אוֹהֵב אֲנִי מְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, בָּהּ רַבַּת רַעַת מִמְשָׁלָהּ וְכָל יֶצֶר מַחְשְבוֹת לֵב מִמְשָׁלָהּ רַַע וּמַעֲשֵׁי הָאָדָם בָּהּ רָק רַע כָּל-הַיּוֹם, וַתִּמָּלֵא אַרְצִי אֲהוּבָתִי וַיְּמַלֶּא מִמְשָׁלָהּ בְּצַחֲנַת חָמָס עַד כִּי כָּל הָאָרֶץ נִשְׁחֲתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל אָדָם אֶת דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ. ֲ אֲנִִי נוֹשֵׁא תְּפִלָּתִי שֶׁלֹּא יִנָּחֵם יְהֹוָה וְלֹא יִתְעַצֵּב עַל לִבּוֹ כִּי עָשָׁה אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יִמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָא מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲנִיִ נוֹשֵׁא תְּפִלָה שֵׁמִּכֵּס הַמְּרוֹמִים יָצִיפוּ מִמְשָׁל אַרְצִי הַיָּפָה בְּאַנְשֵׁי נֹחַ צַָדִּּיקִִים תְּמִימִים וְאֶת הָאֱלוֹהִים יִתְהַלְכוּ, רַק שֶׁלֹּא יַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה מִמְטְרֵי מָוֶת לִמְחוֹת אֶת הַיְּקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲָדָמָה. אֲנִי פּוֹחֵד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַמַּבּוּל עַל הָאָרֶץ אֳנִי פּוֹחֵד מֵהַיּוֹם בּוֹ יִבָּקְעוּ כָּל מַעַיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַַשָּמַיִם יִפָּתְחוּ וְלֹא תִּהְיֶה לָנוּ תֵּיבַת נֹחַַ לִסְעוּד זַכָּאִים לַבְּנִיָּה הַמְּחֻדֶּשֶׁת שֶׁל עוֹלָמֵנוּ כִּי לֹא יִהְיוּ זַכָּאִים.