חוֹף הַיַּם נוֹשֵׁק לְחַלּוֹנִי רָחוּץ בְּאוֹר שֶׁל בֹּקֶר, יְדִידַי אֶגְלֵי הַטַּל הַמְּאֻשָּׁרִים קוֹרְאִים לִי לִפְסוֹעַ עַל הַחוֹל, יַחַד נִפְתַּח לְבָבוֹת מַרְקִיעִים לְשֶׁמֶש מְלַטֶּפֶת וַאֲנִי נוֹתַרְתִִּי מִנֶּגֶד מְקוֹנֵן על עֶצֶב וּדְמָעוֹת, אֵינֶנִּי יָכֹל לִרְחוֹץ בְּאוֹר שֶׁל בֹּקֶר לְאוּמָנוּת גַּסָּה וּבוֹטָה קוֹצֶפֶת בּולַעַת אֶת כָּל הַדְּרָכִים הַמַּבְרִיחָה אוֹתִי לְלַיְלָה עָמוֹק שֶׁל בְּדִידוּת וְרַק אִוְשַׁת פְּסִיעוֹתַיִךְ עֲדַיִן זוֹחֲלוֹת בְּתוֹכִי הַכּוֹאֵב בִּפְסִיעוֹת לַיְלָה הַמְּכַסּוֹת אֶת אַרְצִי הַסּוֹגֶדֶת לֶאֱלִילֵי כּוֹחָנוּת הַמְּדַמְּמִים אֶת הַחַיִּים, הַמּוֹחֲקִים מִסֵּפֶר הַסְּפָרִים "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב".¹ וּבוֹלְעִים אֶת יָמֵינוּ בְּלַיְלָה חָשוּךְ בּוֹכִים עַל מֵתִים חֶפְצֵי חַיִּים שֶׁצִּפֹרֵי אֵש שָׁרְפוּ אֶת חַיֵּיהֶם צִפֹּרֵי אֵשׁ שֶׁתֻּדְלְקוּ וְחֻמְּשׁוּ בִּידֵי הַשּׁוֹרְפִים בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים - אֶת "טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה" ²