צִפּוֹרָה בַּת כֹּהֵן מִדְיָן, רוֹעַת צֹאן, דָּלְתָה עִם אַחֲיוֹתֶיהָ וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים מַיִם לְהַשְׁקוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶן, רוֹעִים, שֶׁכֹּחַ וְזָדוֹן אֱלוֹהֵיהֶם, גֵּרשׁוּם אָך יְשׁוּעָה וְהַצָּלָה מֵרֶשַׁע בָּאוּ לְחֵיקָן מִמֹּשֶׁה, שֶׁהוֹשִׁיעָן וָיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם וְהֵן הָלְכוּ לְדַרְכָּן - לְבֵית אֲבִיהֶן וְהוּא הָלַך לְדַרְכּוֹ - לַתֹּהוּ בַּיְּשִׁימוֹן. עַל מִפְתַן אָהֳלָהּ יָשְׁבָה צִפּוֹרָה בּוֹכָה לְרֹאשָׁהּ יָרֵחַ כְּפֶרַח קָמֵל טֶרֶם עֵת דּומֵעַ אִתָּהּ לְמָחֳרַת מֵהַנֵּץ הַחַמָּה עַד לִשְׁעַת עַרְבִית עַל מִפְתַן אָהֳלָהּ יְרִיעוֹתָיו דָּמְעוּ עִם עֵינַיִם לָחוֹת מְצַפּוֹת לְבוֹא עִמָּה מֹשֶׁה לְבֵית הַיַּיִן פִּרְיוֹ מָתוֹק לְחֵךְ בַּת יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן עֵינֶיהָ בּוֹכוֹת, הָאוֹר הֶאֱפִיר, צִפּוֹרָה הַיָּפָה בִּיסוּרֶיהָ חָוְרוּ פָּנֶיהָ כְּאֵבָהּ חָרוּת עַל מִצְחָהּ - עַד יֹאמַר יִתְרוֹ לִבְנוֹתָיו: לָמָּה זֶה עֲזַבְתֶּן אֶת מֹשֶׁה, קִרְאוּ לוֹ, יֹאכַל לֶחֶם וְיָבוֹא אֶל בִּתִּי צִפּוֹרָה, פִּתְאוֹם קָרַע הָרוּחַ אֶת הֶעָבִים וְנִגְלָה הָאוֹר וְקָרְנוּ מִתּוֹךְ הַכְּאֵב וְהַגַּעְגּוּעַ עֵינֶיהָ שֶׁל צִפּוֹרָה וַתֵּלֵד בֵּן לְמֹשֶה אֲהוּבָהּ, שֶׁקָּרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר: "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". (1) איתן קלינסקי