להשכים פה עם שחר של יום שיגרתי
מוקף זכר שְׂדות-בר ופריחת הדרים
ולדעת שאין שום סיכוי אמיתי
שהזֵכר יוכל להחזיר לחיים
ולדעת שמה שקולקל או הושמד
בידי בני-אדם חסרי צלם אנוש
יישאר במקרה הטוב זיכרון
וברע – שִכחה ללא-שם ולא-יד
ובכול זאת לקום ולצאת לעולם
לעשות שוב ושוב מה שיש לעשות
כדי שתהיינה מספיק סיבות
להשכים ולקום גם מחר
ולקחת תמיד אחריות מלאה
על כול טעות תוך כדי עשייה
ולשאת בה לשאת-בה במלוא הנשיאה
כראוי למי שעומד במילה –
לפעמים דרוש כוח על אנושי
לעמוד במילה ולשאת במילה
עד הסוף – עד שהיא מה שהיא
הייתה אמורה להיות מִתחילה
אך אם יש ביקום כוח על אנושי
שנותן את הכול ולוקח הכול
זה הזמן – שגם הוא כול-יכול-לא-יכול
לחזור ולוּ רגע אחד לאחור
אז נותר רק לחשוב ולחוש ולכתוב
את זיכְרון הדברים כדי שיֵדעו
הדורות הבאים שישנם ביקום
בני-אדם חסרי צלם אנוש
שלהם לא איכפת להשמיד את הכול
בדרכם להשיג לעצמם עוד ועוד
הון-שררה-ופרסום וכבוד
ואין כיכולתם לְלַסְטֵם להונות
ולהאשים בסופו של יום
אותי ואותךָ ואותךְ בכך
ששמיִם קרסו וכול זֵכֶר נמעך
ונותרה אדמה חרוכה.
