כשסערת עלי וסערת תחתי
מכול כיווני רוחותיִך
הרגשתי פתאום שכול כוחותי
עוזבים אותי אליִך
עד אובדן הצפון תוך כדי עזיבה
עד בִּלבול ארץ ושמיִם
עד כדי התהפכות עד כדי טביעה
אי-שם בסירת חלציִך –
איך אפשר לְצפות מניצוֹל שכמותי
לשמור בשבילך אחרֵי זה
על עצמו: "כי אם לא תהיה רק שלי
תאבד אותי – ולנצח"
כי הנצח הרי חסר משמעות
למי שאינו יודע
מאין הוא בא ולאן הוא הולך
וזה מה שקרה אותו רגע
שארבע רוחותיך הפכו לאחת
עצומה עד כדי לעקור
הרים שאני הקטן נמעך מתחתם
וכמעט אומר תהילים...
רק עכשיו ממרחק המקום והזמן
כשהכול כבר צלול ורוגע
ואת רחוקה כמוני משם
ומכול מה שכבר לא נוגע
לא נותר לי אלא לתור במבט
מפוכח את מה שאיננו:
ערום באתי אליִך ולָעולם
וערום אסתלק מִמנו.