במו ידי יצרתי פה מדבר.
את הפרחים עקרתי
את השיחים השלכתי
על העשב דרכתי
והאדמה השוממת
מביטה בי דרך חרכי המרצפות
במבט עצוב, סבלני, מחכה
שאקום מרבצי
כאריה הקם על טרפו
אלבש שוב את גלימת הקסם הצבעונית
שריח גן עדן עולה בה
ארקיד את חפצי חדרי
על-פי חליל רוחי ההומה
אפצח בריקוד מאושר
על-פני מרצפות המדבר
כמו היו הן אריחי חרסינה בהיכל המלך
כמו היה החדר הזה מלא רוזנים ונסיכים
המשחרים לפתחי
וכאשר ארים את כף ידי הענוגה
ואצווה בה על חפצי לחזור למקומם
בכוחות עצמם
יעשו זאת בחדווה ובשמחה
אני אהיה המלכה
השולטת על צבאות חייה
מתבוננת בהם באהבה
יודעת: כדי לצאת מן המדבר
יש למלא את הלב הריק
בשמחה ובאהבה
לתת ללא גבול
עד שחשבון הבנק הקוסמי
יתמלא על גדותיו
ופנקס הקסם המתעתע
יהפוך לספר הספרים
המפיץ זוהר על כל סביבותיו.