את יושבת מולי
שקטה מהורהרת
על מה את חושבת
אימרי
פעם הקשר היה הדוק
כל שאלה היתה מיותרת
ידעתי תמיד על מה את חושבת
כל רסיס רעיון שחלף במוחך
היה לי כספר פתוח
והיום לחדור את החייץ אינני מצליח
אימרי
האם גם אנו עוברים תהליך
של ריחוק נשמות
שהיו תאומות?
אם זה כך
הדבר כה עצוב
כמו סגירת מעגל ללא שוב
ייתכן ואכן זה היה
מגיעים לגבול הרוויה
אי אפשר לנצור רגש
לזמן כה ארוך
הלב גדוש ומלא
הגוף מתעייף
מבקש מנוחה
ואז המוח מרפה
אך חבל
היופי ברגש היה מיוחל
ועכשיו ההרגשה
חסרה
גם החסר מכאיב
חביבה