1 |
|
|
תַּחַת מַצָּעוֹ שֶׁל הלילה, משהו מתהווה על מצע לבן מתוח למיטת הדוברת, מצע מול מצע ממש כמו סנדוויץ מרוח חמאה משובחת עתירת מילים ובינות למילים מתעבר הלילה בתנוחה עוברית, הלילה הוא המצע והלילה הוא הרחם המכיל את העובר המתעבר בתוכו כאשר הלילה הוא גם הגוף הנם בתנוחה עוברית, כל החיים מתהווים לכאורה מתוך הלילה ואז במפתיע יזום (או בלתי יזום) מתגנבת לאווירה האינטימית שבכאן אורחת חצופה ומעפילה על האווירה הרומנטית בציפורניה הדוקרניות ולא די לה בזה, הפולשנית הארורה שלצורך העניין נקרא לה "צינה", עוד מעיזה לשייף ציפורן ולהעמיק את חודה לתוך בועה אירוטית. היא מומחית בלהרוס את רגעי הלילה העורגים לו. בהמשך הטקסט הצינה אף לוקחת פיקוד ומחליפה את הלילה בתפקיד בעודה מגלמת את משחק הדוכסית השתלטנית האובססיבית לפולחן התשוקות.
שיר שרמנטי למהדרין המתחכך להפליא עם המילים בכאן, בעודו ממולל את העלילה שבתוך העלילה החושנית כל כך ובשיני הארס לועס את העובר המתהווה ברחמו של לילה.
לקראת אמצע הטקסט, הדוברת מכניסה את עצמה לסיפור על ידי הלילית הלועסת מילים בסמוך לתנוך אוזניה, דימוי מבריק יוצא מין הכלל, מה עוד, שהדוברת יכלה להשתמש ביתוש או זבוב או כל חרק בעל כנף מעצבן כזה או אחר, אבל היא העדיפה לעשות שימוש ביצור זעיר מרושע ומושחת כאשר הלילה הפעם הופך לקהל הבוהה בהופעה בה מככבות הדוברת והלילית והלילה צוחק החוצפן, נדמה שההצגה מצחקקת אותו מאוד, זאת ועוד, הוא מחליט לעלות על הבמה ולהשתלב בהופעה ובאין מפריע לובש את הגלימה של השחקן הראשי.
הבית הנועל את השיר הנהדר הזה, מארח את הקורא בצל החיים האותנטיים, שם בין סמטאות אבן גבירול פינת ארלזורוב, מזדקן עוד לילה התאב לחיים.
כריש של שיר, בראבו !!!
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שירקוש |
|
|
|
- תודה |
|
יהודית מליק-שירן | 11/10/07 18:03 |
|
|
|
2 |
|
|
יופי של שיר, והתיאור האירוטי פשוט יוצא מן הכלל.
ההקבלה שעשית בין העבר וההוה פשוט מיוחדת בעיניי
כבר בתקו' התנ"ך הפליאו זונות להעניק את חסדיהן בדרכם המיוחדת, תיארת יפה את מהלך ההרפתקה הלילית של הזונה בין הסדינים בעבר, ובהקבלה למה שקורה היום. לא הרחק מכאן, ובין שורות הבתים בארלוזורוב, ואבן גבירול אל מול אוכלוסיה, ובלי בושה.
אהבתי מאוד את הבית האחרון, בו את מתארת זאת בדרך נפלאה:" לִילִית לוֹעֶסֶת מִלּוֹתֶיהָ
בִּתְנוּכֵי אָזְנָיו
בְּעִילוּסִין נִרְעָדִים חַמּוּקֶיהָ
וְהַלַּיְלָה צוֹחֵק בְּעֵינַיִם פְּצוּרוֹת
נוֹגֵס פִּטְמוֹתֶיהָ
עוֹרֵג כִּסּוּפָיו בְּמִלּוֹת אֵרוּשִׂין.
וְרַק בְּלַיְלָה תַּחַת מַצָּעוֹ הָאַפְלוּלִי
קְדֵשָׁה בְּפִנַּת אַרְלוֹזוֹרוֹבָה וְאִבֵּן גָּבִירוֹלָה
יוֹרֶקֶת נְעוּרָיו הַמִּזְדַּקְּנִים
שֶׁל לַיְלָה תָּאֵב
חַיִּים"
יהודית
שאפו על המילים, התוכן, והנושא המיוחד הזה שעלה ויעלה תדיר על סדר יומנו.
אוהבתותך
גאיה
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
טובה אור |
|
|
|
- גם אני |
|
יהודית מליק-שירן | 11/10/07 18:15 |
|
|
|
3 |
|
|
כמה חושני התיאור הזה. חן חן על העונג הצרוף. זה מה שנקרא ללמלא סימנים כתובים בחיים! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ענתי |
|
|
|
|
|