וַעֲדַיִּן לֹא קַלּוּ הַמַּיִם.
הַיּוֹנָה מְרַחֶפֶת אָנָא וְאַנָה
מְחַפֶּשֶׂת מוֹצָא
אֲבָל עֲצֵי הַזַּיִת נִסְתָּרִים
רֵיחַ הֶהָדָס אֵינוֹ נִשָּׂא בַּאֲוִיר
וְשַׁאֲגַת הָאֲרָיוֹת נְמוֹגָה הַרְחֵק.
אָדָם וְחַוָּה כְּבָר חָווּ אֶת הַחֵטְא
וְהַחֲזָרָה לְעָתִיד נִרְאֵית רְחוֹקָה מִתָּמִיד.
רַק עָמוֹק בִּפְנִים מְהַבְהֵב לוֹ הַנִּיצוֹץ
הַכָּמוּס בְּעֵת אֶבְלוֹ
הַקּוֹל הַדָּקִיק רוֹעֵד בִּדְחִילוּ
מְכַהֶה בִּי לְהַקְשִׁיב לוֹ
לִמְחוֹת דִמְעָה מֵעֵינַי
לְהַבְעִיר אֶת הַנִּיצוֹץ הַדּוֹעֵךְ
לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת אֶל רַחֲבֵי הַיְּקוּם הַמִּשְׁתָּאֶה
הַתּוֹסֵס הַצִּבְעוֹנִי הַמְּהַמֵם
לִרְקוֹד מוּל הַזְּרִיחָה
מוּל הַשְּׁקִיעָה
לָדַעַת צֹפֶן אָדָם
בַּאֲשֶׁר יַחֲמֹק מִמֵּךְ.