זכרתי לך חסד נעוריך

כתבה מאד עצובה על נשיא, שכאשר הגיע לפסגת חלומותיו, לשיא, אחרי כל כך הרבה הפסדים וכשלונות, רווי השמצות, מכל הכיוונים ועלבונות, כשכבר קנה לו שם של לוזר סדרתי, אדיב, אשר גם בבחירות לוועד בית, לא יגבר על היריב. מגיע בשנת 2007 כשהוא כבר בן למעלה משמונים, לפסגת החלומות, נשיא מדינת ישראל, מדינת היהודים. אשתו, סוניה, שכל השנים תמכה מאחורי הקלעים, אינה מסכימה ללכת אחריו למשכן הנשיאים. אני יכולה להבין אותה, שאין לה מרץ וכוחות, להיות אשת נשיא, עם כל ההופעות והמחויבויות. אמנם הגזימה, ולא הצלחתי להבין, מדוע החרימה גם את יום הולדת השמונים. מכל העולם הגיעו מנהיגים חשובים ונשיאים לחלוק כבוד, על כל כך הרבה עשייה ,לאיש רב פעלים. והיא הרי תמיד עמדה מאחוריו, ותרמה להצלחה, גם אם עשתה הכל בדרכה המיוחדת, בדרכה שלה. ברור ,שהיא לא אוהבת את כל התפאורות והחגיגות, היא אשה מאד צנועה, לא מעונינת בהדר ובכבוד. חשבתי על נשים ,שאני מכירה, מוכשרות,עצמאיות, איך היו פועלות, וכיצד היו מגיבות. האם כולן היו מוכנות לעזוב את החיים הפרטיים, ולהיחשף לחיים בתוך בית זכוכית, מוקף בעיתונאים, הממתינים כל בוקר לגלות שערוריות ופרשיות, כי העורך לוחץ וצריך למלא עמודים וכותרות. בירמיהו פרק ב, האלוהים שולח את ירמיהו לומר לעם, כי למרות הכעס הרב, והזעם, הוא לא ינטוש אותם. "זכרתי לך חסד נעוריך,אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". לאלוהים אין בעיה לסלוח ולשכוח, ולהתחיל כל פעם מחדש, יש לו עוצמה וכוח. אבל אשה בת שמונים וארבע, שאינה כל כך בריאה, האם אפשר לדרוש ממנה להקריב חייה למען בעלה. נותרו לה עוד כמה שנים, ליהנות מבעל, מילדים ומנכדים. היא לא מסכימה לשבת בבית הזכוכית , היא לא רוצה להיות רות המואבית. מגילת רות פרק א: "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך ולשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אליו, עמך עמי ואלוהיך אלוהי באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך". ויאמר ה' אלוהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר נגדו. למה הכוונה עזר נגדו, האם תמיד היא תעזור ותהיה לצידו, או אולי פעם אחת תתמרד ולא תסכים, כי הבינה, שבצייתנות ובפשרות, הסתיימו לה החיים.