וַלְס סְתָוִי

יום אחד גם אַת תצטרפי לאלה שלא יכלו לחיות בלעדַי אבל הם חיים וּרְאִי זה פלא: הם גם מאושרים לְמַדַּי אולי כי הזמן עשה את שלו והזמן הוא הרי המוחק הגדול של עקבות הצחוק ועקבות הדְּוַי כדי שלא יתרבו מִדַי כדי שתמיד יהיה מקום לשים רגל לשים עוד רגל להסתובב עִם כיוון השעון או נגדו בלי לדרוך על שום יבלת... יום אחד גם אַת תצטרפי לאלה שלא יכלו לחיות בלעדַי והיה להם קר ועצוב לנֶצַח אבל גם תוקפו של הנצח פג וכמו שבַּטבע אחרי קור ושלכת באים תמיד חום ולבלוב חדש יהיה בזה פלא אבל פלא נדוש כשגם אַת אחרַי תהיי שוב מאושרת אבל בינתיים כול-עוד הזמן לא עשה את שלו על שלי ושלך ונתן הכול ועוד לא לקח ואַת מחוֹללת בזרועותַי וסופרת תוך צחוק משוחרר וכובש 'חַת-שתיים-שלוש 'חַת-שתיים-שלוש את שְׁלַל הפעמים שאהיה בתוכך על הארץ מתחת ובשמיים מִמַּעַל עַד אין עוד כאילו בסוף הכול ינוח בשלום על מקומו אז מי אני שאשבית אֶת שִׂמחתך האלוהית ואזכיר לך אהובתי שהעולם התחיל בתוהו וייגמר בתוהו –