מה היה קורה אילו נִפגשנו
כשהזמן עוד היה צעיר וזוהר
כשעוד לא הִרהרנו ועוד לא חששנו
שעוד מעט הכול ייגמר?
מה היה שונה אילו ידענו
מראש שהחיים כל-כך קצרים
ומכל הדרכים שבהן בחרנו
אף אחת לא תיגמר בשיר?
מה היה עוזר אילו הבנו
לפני שהכל הפך גל אבנים
שגם הנדיב והטוב בזמנים
לא פועל לטובתך וטובתי?
מה יהיה אם הפעם נדע
מראש ונבין ונפנים
בזמן-אמת שֶׁהִנֵּה הִנֵּה הִנָּהּ
ההזדמנות האחרונה?
יש לך תשובה? כי למדע
אין ובטח לא לי
שפתאום בלי הכנה בלי הודעה
מוקדמת או מאוחרת בלי הִגָּיוֹן בלי
לוח זמנים עתידי בלי אבני-דרך בלי
ציון מטרות בלי סיבה בלי תכלית
רק צירוף מקרים פלאי שלפתע כולִי
שלך עד קצה יכולתי –