אוֹתָהּ הַטַּבַּעַת מֻזְהֶבֶת הָיְתָה
כְּמוֹ הַיָּמִים שֶׁחַשְׁתִּי בִּמְחִיצָתְךָ
אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ מְשֻׁלָּבוֹת, בְּלוֹעֲזִית
עַל רֶקַע שָׁחֹר.
הִתְאַמְתִּי אוֹתָהּ לְאֶצְבָּעִי, וְהִיא מַחְלִיקָה -
לֹא לְאַבְּדָהּ, לֹא לְאַבְּדָהּ.
הַיּוֹם שְׁזוּרָה הֵיטֵב בֵּין הַמַּפְתְּחוֹת
לְצַד חַמְסָה, וְעַיִן הָרָע וְיָד קְמוּצָה לַמַּזָּל.
טַבַּעַת לֹא שִׁמּוּשִׁית
שֶׁתּוֹרֶמֶת מִמִּשְׁקָלָהּ לַצְּרוֹר -
וְהִיא אִתִּי בְּפֶתַח כָּל כְּנִיסָה.
מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה
תְּלוּיוֹת הָעֲנִיבוֹת,
אַחַת בְּפַסֵּי כָּחֹל וּתְכֵלֶת
אֲלַכְסוֹנִים וּמְעֻיָּנִים.
הִיא הָיְתָה שֶׁלְּךָ.
קָשַׁרְתָּ אוֹתָהּ פַּעַם אַחַת
בַּיּוֹם שֶׁהוֹבַלְתָּ אוֹתִי לַחֻפָּה.
שָׁנָה וָחֵצִי אַחַר כָּךְ
אֲנִי הוֹבַלְתִּי אוֹתְךָ
בַּיּוֹם שֶׁנִּפְרַדְתָּ מִזִּכְרוֹנוֹת הַמַּחֲנוֹת
עֲלֵיהֶם לֹא סִפַּרְתָּ הַרְבֵּה.
טַבַּעַת מַכְבִּידָה עַל סֶט שֶׁל מַפְתְּחוֹת
עֲנִיבָה יְתוֹמָה, כְּחֻלָּה, וּפְתוּחָה
וְאַתָּה אֵינְךָ.