אוזני-הממסד אטומות כבשעם;
עיניו כִסוּמָא עצומות.
אלפי-בעלי נכות זקוקים לעזרה ולמשענת;
אך לפקידים של אבן לבבות.
למוסדות אין אכפת מאנשים שלא יכולים ללכת;
שלכיסא-גלגלים רתוקים.
הכל רק סחבת וסחבת;
עונים ריקם כל הפתחים.
תיפול חומת-האטימות הנפשעת!
יפשיר הקרח של שרירות-לב.
גם לנכים הזכות לכבוד וצדק;
הֶיוּ קשובים לכאב.
אל תמנעו מהם דיור שתואם את מצבם!
את מעותיהם הדלות אלַ תִגְזוֹלוּ!
תתנו להם לחם-חוקם.
תדעו, ישנם אנשים על כיסא-גלגלים
ללא גֶשֶת נוחה לבית;
אנשים שבביתם אין מעלית.
ישנם גם כאלה שקצבתם לא מספקת;
שחייהם פורענות קיומית.
אך לאיש מצוקתם אינה מָזֶזֶתּ!
חומת-בדידות וחוסר רגש,
מפרדת בינם לבין שירותי-הרווחה.
אין מי יקשיב; אין מי יהיה לָעֶזֶר.
אוזן-כל אטומה.
אך לא לעולם חוסר-צדק!
כולנו נתאחד מול אטימות-הממסד.
בביצורי-האדישות נבקע סדק;
לחברה שיוויונית וצודקת נָשִׁית מסד.
השחיתות החברתית, לא לעד לה חוסן!
עוד יִמוֹטוּ מסעדיה נַפוֹל.
למאבק בשל אטימות-לב עוֹקֶץ;
רק אז נהפוך להכל!