הכוכבים במגילה - לא המצאתי אף מילה

בשנה השלישית למלכות אחשורוש, כוכב המגילה, שמלך מהודו ועד כוש, על שבע ועשרים ומאה מדינה. לאחר 7 ימי משתה לכל תושבי שושן הבירה, שלח המלך לקרוא לושתי המלכה. כדי "להראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא" – לא כדי להתפאר בחוכמתה. ושתי, אשר ידעה, כנראה, כיצד נראים כל השרים, השליטים - החברים השכורים. שלחה בבושת פנים את הסריסים. בעזות מצח, סרבה לבוא, המלך מאד כעס ובערה בו חמתו. אחד מיועציו, בשם מומכן, ראה בכך סיכון - למעמד הגברים ולשררתם. אם המלך לא ינהג ביד קשה, כל הבעלים לא יוכלו יותר לשלוט על האשה. המלך גירש את ושתי המלכה, וחיפש, כמובן - אם כבר מחליפים, ילדונת צעירה, שתהיה יפת מראה ובתולה. מרדכי היהודי, גידל את הדסה, בת דודו, יתומה מאב ומאם, היתה נתונה לחסותו. כאשר שמע כי המלך מחפש מלכה חדשה, נידב גם את הדסה ואסר עליה להסגיר את מוצאה. לא נשקפה לעם היהודי כל סכנה ומרדכי לא עשה את המעשה לצורך הצלה. בשנת שבע למלכות אחשוורוש, אסתר הוכתרה למלכה. אך היו למלך עוד הרבה פילגשים ולא רק איתה חלק את המיטה. במצוות המלך, כולם נתנו כבוד להמן, השר הנישא, אך רק מרדכי, ישב בשער, לא כרע ולא השתחווה. מרדכי הצליח להביא את הסעיף להמן, אך כדי לא להיראות קטנוני ונקמן, המן בקש להרוג את כל היהודים ברחבי הממלכה. בשנת שתים עשרה למלך אחשוורוש, כל זה קרה. המן מסביר למלך, מדוע כל כך חשובה הגזרה, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים". המן אינו מבקש מהמלך תשלום עבור המשימה, בנדיבות מציע לתרום עשרת אלפים ככר כסף, לקופת המדינה.. מרדכי מעביר שדר דחוף לאסתר, העם בסכנה, היא חייבת לעזור מהר. אסתר מסבירה, כי אינה יכולה להכנס למלך לפי רצונה, כבר עברו שלושים יום, מאז נקראה למלך בפעם אחרונה. אם תגיע למלך ללא הזמנה, כפי שנהוג בארמון, יש סיכון גדול שיצווה להמיתה. רק לאחר שמרדכי מאיים עליה, כי לא תוכל להימלט, להתעלם ולהמשיך בשלווה את חייה. ואם ההצלה תגיע ממקום אחר, היא ובית אביה יאבדו, איש לא יוותר.. אסתר מוכנה לעשות מעשה נואש, עלול להסתיים מאד רע, לבוא אל המלך ללא הזמנה - ולמרות, שכעת לא הגיע תורה. היא מתייפה, עוטה בגדי מלכות ועדיי חן, עומדת מול כסא המלך, במבט מתחנחן. ולאחר שהשרביט מושט אליה וחצי המלכות מובטחת לה, היא מתאוששת, ומבקשת את המשאלה. משתה היא רוצה לערוך למלך, כבר לא חגגה מזמן ולמשתה היא מבקשת להזמין רק את המן. בתחבולה ובעורמה, הצליחה לגרור את המן למיטה. "והמלך שב מגינת הביתן אל בית משתה היין, והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה ויאמר המלך, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו" ויתלו את המן על העץ, אשר הכין למרדכי, וחמת המלך שככה" [אסתר פרק ז' פסוק ז-י] וכך ביטלו את הגזרה הרעה ו"ליהודים היתה אורה ושמחה" הסיפור הפחות ידוע והיותר מפתיע ומוזר ומשום מה אין מדברים עליו ואינו מוכר. "רבים מעמי הארץ מתייהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם" (פרק ח' פסוק טז') היהודים התחילו להכות בגויים, הרגו עשרות אלפים. הדבר היחיד, שנאמר להגנתם, כי בביזה לא שלחו את ידם. ו"החודש אשר נהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ושלחו מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים", [אסתר ט' פסוק כב'] דבר אחד לא כתוב במגילה - ונראה לי ממש מעורר חלחלה. בכל שנה, אוכלים בפורים, עוגה מיוחדת במינה, "אזן המן", כמה נורא זה נשמע. תארו לכם מה היינו חושבים על אויבים או עמים אחרים, שמכינים מאכל מיוחד - וקוראים לו אצבע או לשון, של הרצל או של דוד בן-גוריון.