שימי ראשך על כתפי,
אם זה עוזר לך, אל תתביישי,
אם הפורקן היחידי הוא הבכי,
שימי ראשך על כתפי, בכי לך בכי.
את הכר את מרטיבה בלילות,
אינך מצליחה להפסיק לבכות,
לא יכולה יותר לשלוט,
על ים הדמעות.
אני רוצה לבכות, אך לא יכול,
בתוך לבי, אני חונק הכל,
אני לא בוכה, אני כבר איש גדול,
ראשי סחרחר, גופי מט ליפול.
הכל יהיה בסדר, אל תדאגי,
שימי ראשך על כתפי.
דמעותיך החמות מטפטפות על כף ידי,
חודרות לתוך תוכי,
מגיעות עד נשמתי עד לבי.
ידייך רועדות, שפתייך רוטטות,
נגבי את הדמעות,
אספי את הכוחות,
הוא עוד יחזור, המשיכי לקוות.
גם אם אין סימן או אות חיים
וצרינו לא חסים ולא חומלים,
על אמהות ואבות על אחים וחברים.
המשיכי לקוות לימים יותר טובים.
"קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים,
רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו.
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב
ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם"
[ירמיהו לא' פסוק יד-טז']
בכל החגיגות בחג פורים,
נזכור בצער את החטופים.
לבי לאבות, למשפחות, לאמהות הדואגות,
המחכות, המתייסרות, המקוות.
