כָּל הַיּוֹם הָיְתָה הַתְּכֵלֶת שֶׁלִּי
חוֹבֶשֶׁת חֶמְלָה, מַמְתִּיקָה מְתִינוּת
סוֹכֶכֶת שְׁתִי וָעֵרֶב עַל סֻכַּתְכֶם
הַנּוֹפֶלֶת.
גְּדִילַי רִקְּדוּ לִפְנֵיכֶם כִּבְנֵי צֹאן
אַרְבַּע כַּנְפוֹתַי - כְּאֵילִים
אַךְ אַתֶּם בְּעִוְרוֹנְכֶם רְאִיתֶם
טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ אָדֹם
וְהִפְקַרְתֶּם אוֹתִי בְּיַד טוֹרֵאָדוֹר
צְמֵא דָּם, לְמַגַּח קַרְנַיִם
וְאָז,
כְּשֶׁקּוֹל דָּמַי זָעֲקוּ אֵלַי מִן הַתְּכֵלֶת,
מָסַרְתִּי נַפְשִׁי הַמְּיֻסֶּרֶת בְּכַף הַתִּקְוָה,
שִׁנַּסְתִּי מָתְנַי אַהֲבָה,
וְהִלְבַּנְתִּי כַּשֶּׁלֶג אֹדֶם תּוֹלָע
לִהְיוֹת לָכֶם כָּחֹל וְלָבָן.