הַבֹּקֶר הַזֶּה
בַּהֲקִיצִי הָיָה
כְּבֶגֶד תָּלוּי לְכָל רָחְבוֹ
עַל קַרְנוֹת הַשֶּׁמֶשׁ.
בֶּגֶד מְשֻׁמָּשׁ נִרְאָה
מְעֻצָּב, שׁוּב וָשׁוּב,
בְּיָדָהּ הָאֳמָּנִית שֶׁל אִמִּי,
לְמִידוֹת אֲחוֹתִי
וּלְזוֹ אַחֲרֶיהָ.
מִלִּים שְׁנֶאֶסְפוּ
הוּשְׂמוּ פֹּה וָשָׁם
הִסְתִּירוּ כְּתָמִים דְּהוּיִים
בִּשְׁטִיפוֹת רַבּוֹת בְּמַעְינוֹת
הַיָּמִים.
כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה,
לְקַשֵּׁט הֶחְלִיטוּ בַּחֲרִיצוּת,
הִלְכוּ לָהֶם בְּשׁוּלָיו
לְהַנִּיחַ אֶחָד אַחַר הַשֵּׁנִי
תְּפָרִים בְּחוּטֵי דָּם וָאוֹר.