עמוקים שורשי
עד אבותיי.
בין הגשמים,
יודעים
מי תהום צוננים.
מבקשי מקלט מרוח קדים
וכל נידח,
בין ענפי
מצא בית.
ירוקים עלי.
כארוחה מזמינה
למוכי ארץ שחונה.
מרחבים אין קץ
ידעה אזני
בבכיים
ובדברי כיבושם.
עת בא האדריכל
להעמיד סביבי מגן
גבול
חורץ גורל
סוגר
מזעקה.
|