פעם בארץ רחוקה היֹה הייתה נסיכה ושמה יפה והיא היתה... איך להגיד את זה... לא יפה (לפחות לדעתה). ומה לא ניסתה יפה בכדי להתגבר על הכיעור: פילינג, מייקאפ, פדיקור ומניקור. בגדי מעצבים, נעליים ופריזורה, בניית ציפורניים ודיקור (סתם בגלל שזה מתחרז). מסתבר שלהיות יפה (תרתי משמע) זה ממש סיפור.
אך כל מאמציה היו לשווא. בסופו של יום הם לא שיפרו את המצב. יפה שלנו אמרה בלבה: "אני עדיין כעורה! ממש צרה צרורה!".
עד שיום אחד נגמר ליפה הפתיל ולכן היא החליטה לפנות לרופא אליל. הרופא הציע לה דיל: "אהפוך אותך לאישה הכי יפה בעולם, לא עוד תיראי כמו ארמדיל.". יפה אמרה: "אני דווקא חשבתי שאני נראית יותר כמו קרוקודיל" ואף הקשתה: "מה, אין איזה קאץ'? זה נשמע יותר מדי טוב.". והרופא ענה לה: "כן יש עוד איזה חוב. אם ברצונך להישאר היפה בנשים, אסור לך בתכלית האיסור להביט לעצמך בפנים." "אפילו לא במראה?!" יפה נבהלה. "במיוחד לא במראה וגם לא בנהר או תעלה. כי ברגע שתביטי בבואתך כל היופי יתפוגג, היופי שאעניק לך יהיה רק בשביל האחרים להתמוגג."
"טוב אני מוכנה", יפה אמרה בלי לחשוב פעמיים והרופא האליל הניח על ראשה את הידיים. מילמל איזה לחש או לחש איזה מילמול. השתעל איזה שיעול. יפה חשה בילבול. והופס, אנג'לינה ג'ולי ניצבת פה ממול.
יפה שילמה לרופא. ואצה רצה לחפש לה צופה. מישהו שישמש לה כמראה, מישהו שיאמר לה: "את יפה!". וראה זה פלא פתאום כולם רוצים להיות בחברתה. פתאום כולם רוצים להכניס אותה למיטה.
את המהפך (שלא נעשה הפעם באדיבות אורנה דץ) יפה רצתה לשמור בסוד, ולכן היא החליטה לצאת לנדוד. אז למרות שאביה המלך ואמה המלכה מתו זה לא מכבר ושהיא לא הייתה מוכנה לצאת מהחדר (לפני המהפך) כמעט בשביל שום דבר, בשביל להימנע מהצורך לתת הסברים אפילו למעטים שהכירוה בעבר, היא החליטה שהכי בטוח להתחפש ולצאת לכפר.
ומכיוון שיפה שלנו הייתה נסיכה, כסף ברוך השם לא חסר לה ולכן היא יכלה להרשות לעצמה מאפרת צמודה (וואלה? וואלה! וואלה!). כזו שתלך לצידה כל היום, ותוודא שהיא נראית במיטבה בכל זמן ובכל מקום.
אבל כל המחמאות לא הספיקו ליפה, היא עדיין לא הייתה בטוחה. היא פחדה שהרופא עשה ממנה בדיחה. הספק בליבה המשיך לנקר. האם הרופא אליל באמת הפך אותה ליפה או שהוא סתם משקר? דעתה כבר כמעט נטרפה - היא הייתה חייבת להיות בטוחה שהיא באמת יפה. ומעבר לזה, הסקרנות אכלה אותה מבפנים. היא השתוקקה לראות את הפנים. היא השתוקקה לדעת איך היא נראית בעיני אחרים. לא הספיק לה לשמוע רק את מה שהם אומרים.
-המשך יבוא-
