בכל פעם כאשר אני שומעת
את אחד משיריו
ליבי הולם כרעם
ועיני דומעות מהתרגשות
כמו הכלנית השזורה בשיריו כה רבות.
ערב עירוני
ובכרמי תימן
לילה לילה
הורה סחרחורת
כחול ים המים
זמר הפלוגות וכלניות
ועוד רבים השירים הנפלאים
על ברכיהם גדלנו
מסביב לקומזיץ שרנו
ובמנגינתם את ילדינו בלילות הרדמנו.
האהבה בשיריו הייתה כוכבת
אהבה נחשקת לילדה אשר בגיא יורדת.
כמו הגעגועים והתוחלת
לארץ המתייסרת.
הוא אהב שקיעות שירדו בהר או על סף רחוב
ליום הייתה בעיניו משמעות רבה
וללילה עוד יותר
בשיריו הלבנה חלצה שד
והשבועות כלות כמו עשן הן
עיני הירח נוגות
והסבתא מוכרת עוגות
הרוח דוהר שוטף
ומפזר ערמות והופך מוסכמות
זוהי חוקת הימים
כך יכתוב.
את קודקודו הוא עטר בתלתלי הליל
אשר בהם לבנת ידה נארגה
הוא סגד בשיריו לאהבה
אך, גם הרבה לכתוב על נופים, מלחמות
ועל המדינה.
שיריו רוויים תום וראשוניות
דברים נסתרים
חיים והתחדשות
ובעיקר אהב את מה שיש.
אך הכי... הכי...
אהב כלניות
ואין טוב מלסיים
במילות תודה לך נתן אלתרמן
על שיריך המדהימים
השזורים בחיינו כחוט זהב
במילים שאתה כתבת
דורות באים חולפים בלי גמר
אך לכל דור יש כלנית וזמר
אשרינו
שבין סופות ורעם פרחה הכלנית שלך
בליבות כולנו (ולו) ולא רק פעם.
