רְאִי אַרְצִי מוֹלַדְתִּי
רְאִי אֶת בָּנַיִךְ הָאוֹבְדִים
אָשֵׁר שָׁבִים מִכֹּל קָצוֹת תֶּבֶל
וּבָךְ תּוֹלִים אֶת עֵינֵיהֶם בְּעֶרְגָּה
כִּי לָךְ קִוּוּ וְעָלַיִךְ חָלְמוּ
אָמְנָם קָשִׁים הֵם חֶבְלֵי הַקְּלִיטָה
אַךְ לְעֻמַּת חֶבְלֵי לֵידָה קַלִּים הֵם
אַתְּ אֶרֶץ חֲלוֹמוֹתַי
אַתְּ הָאֲוִיר אָשֵׁר בְּרֵאוֹתַי
אוֹתָךְ הִרְגַּשְׁתִּי עָל פָּנַי
וְנָשָׂאתָ אוֹתִי כְּשִׁיר עָל שְׂפָתִי
לָךְ אֳנִי חָב אֶת חֶבְלֵי לְידָתִי
וְאִתָּךְ גָּדַלְתִּי לְאוֹרְךָ כֹּל דַּרְכִּי
בָּךְ מָצָאתִי נִחוּמִים
וְלָךְ עָרַגְתִּי בְּכֹל לִבִּי
הֵן אַתְּ מִנִּפְלָאוֹת הָאֱלֹהִים
וְאַהֲבָתִי לָךְ גּוֹבֶלֶת בַּשְּׁחָקִים
בְּכֹל חֲלוֹמוֹתַי אוֹתָךְ דִּמְיַנְתִּי
וּבְכֹל חַגַּיִךְ אִתָּךְ שַׂשְׂתִּי
אֵין גְּבוּל לְיָפְיְךָ
הוֹד וְהָדָר מַרְאַיִךְ, מִשְׁתַּוֶּה לָאַגָּדוֹת.
לָכֶן אַרְצִי חֶמְדָּתִי, הִנָּךְ אֶרֶץ חֲלוֹמוֹתַי.