בתקופה הקרובה, תתחיל המתקפה,
מסע הסברה, לחיסכון במים - חבל על כל טיפה.
בהשקעה כספית, אדירה, של כ-20 מיליון שקלים,
עם מיטב הצילומים ועם מיטב הסלבריטאים,
לפי מודל ההצלחה המופלאה, בחינוך האזרחים,
להגן על הטבע, לא לקטוף את הפרחים המוגנים.
ממש כיף ומשמח - לראות בטיולים,
כי הארץ מלאה בפרחי בר, השדות צבעוניים,
הציבור ממושמע - המבוגרים - וגם הילדים הקטנים.
ממש "אחרית הימים".
בישראל 2009, כמו לפני הרבה שנים,
מפלס מצב הרוח של התושבים,
תלוי במפלס הכינרת - ובמרחק המים מהחופים.
אני מוכנה לטוס לחו"ל להתקלח
ולא להגיש מים מהברז, לאף אורח.
או לחילופין להתרחץ רק בזוגות
ולהגיש לאורחים, רק מיצים טבעיים ויינות.
אני מסכימה לא להשקות את הגינה והצמחים,
לא לקנות יותר שתילים ולא עציצים.
אבל לפני כל הצייתנות הזו וההקרבה
אני רוצה ששר התשתיות - יענה לי על שאלה.
מה קורה עם פרויקט ההתפלה.
מדוע כל ממשלה, לא מתמודדת עם הבעיה
ומשאירה אותה לממשלה הבאה.
בארצנו הקטנה,
לפני אלפיים שנה.
חפרו בורות מים לאגירה,
בנו תעלות, השקיעו מחשבה.
כיצד להתמודד עם העובדה,
ש"משה רבנו", לא המשיך ללכת עד שוויצריה הגשומה.
זו לא הפתעה, שלא ניתן לסמוך על הגשמים,
ובדור שלנו, לשמחתנו, כבר קיימים
פתרונות אחרים - יצירתיים.
מיושמים, עם ידע רב של מומחים ישראלים.
באיחוד האמירויות, בכווית ובקפריסין.
אצלנו, עם כל הגאונים,
הקימו עד היום מתקנים גדולים,
רק באילת, באשקלון ובפלמחים,
איני יודעת כמה מתקנים,
ניתן להקים בעשרים מיליון שקלים.
אבל אין לי ספק, כי פרסומות וצילומים,
לא יפתרו את הבעיה לדורות הבאים.
