מרוב מכתביי אבן נשחקת
מכמות מילותיי נשמה נעתקת
התקנתם פקס כאילו לנזקקת
ובפועל לפח משליכים הנזרקת
האם אטומי לב הנכם הנבחרת
לכל תלאותיי אין אוזן מקשבת
ורוב דמעה מעיני ביתי הזולגת
ואין בכם איש עם לב ויד מסנגרת
הבן במדינתי שלי כלאם חורגת
מדם לבי ומייגע כפי המיובלת
בית בניתי בשממה ונפש עורגת
לחיות ולאהוב בו כמבקש תוחלת
ואילו אתם היושבים בממשלת
עובדים עלי מבחירות לאחרת
ולמעשה ככלי אתכם משמשת
ואני עצות אובדת ולקח לא לומדת
וכבעלי שררה בפיתוים כאילו עוזרת
לי משכונתה כרעל לשתות מוזגת
ומחכה ליום אותי לדין והיא חוגגת
להעשיר שפלים בשם החוק אורגת
וכדי להוסיף ולמלא כרסי הנבחרת
לנו בקומבינה כאילו מדינה נאבקת
סוגרים מפעלים בשם הגלובל והפרטטת
וכמפוטר וכחדל שנדון, ובאין יד משגת
זורקים הכלב לרחוב ומשפחתו מתויגת
שלמי החוב אומרים לה לזאת הנאנקת
הראי רצינות ומלאי כרסי קלגסי הדייגת
אני הבנק אומר הכונס לאומללה הדואבת
ואם הגרוע מכל כמחול השודדת
אותי ככלב לרחוב ולספסר מולדת
ישב האל למשפט ויראה בעוולת
וינקום בבנק כונס וספסרת.
