|
את חלון ליבי פותחת ארץ זבת חלב ודבש, ולשחקים נפשי לוקחת בכל פעם מחדש. ים כחול חובק שמים, מנגינה ים-תיכונית ונערות חומות עיניים, בתוך פריחה הססגונית. מה רבים מעריצייך מרמה עד ערבה? חן קורנים נופי גנייך, הו, מולדת אהובה! יער, נחל, הר עם פרח, עמק, ים, פרדס וגיא. אין עוד בעולם דומה לך, אין שווה לך בחיי. אבני כותל מתהדרת, כתר מלכות - כיפות זהב, קדושה עונדים לך כעטרת, מגן דוד, חרמש וצלב. דגלי שלום, שאת פורסת, ספוגים עשן של מלחמות, תמיד עומדת על משמרת, איך עוד רוקמת חלומות. תפילה עולה מהר הבית ובה שזורה גם התקווה, יום בו יונה עם עץ הזית תביא שלום ואהבה. |
